דוד שוקן הוא גיבור. בניגוד מוחלט לכל המוסכמות של החברה שבה הוא חי ופועל, הוא קיבל החלטה אמיצה: לבוא, להקשיב ולשמוע באמת מה יש לאנשי המחנות האחרים לומר. האם באמת כולם שם "חשוכים ואטומים" כפי שמנסים לצייר אותם? נראה לי שבמפגשים האלו הוא גילה, להפתעתו או שלא, שיש ועוד איך מה לשמוע.
החלק המרתק – והעצוב – בסיפור הזה הוא התגובה של סביבתו. חבריו, אלו שמגדירים את עצם כ"ליברלים", ניסו בכל דרך להרחיק אותו מהשיחות הללו, וכנראה שלא יסלחו לו על הצעד הזה בקרוב. אך שוקן, למרות המחירים החברתיים הלא פשוטים שנגבים ממנו, בחר להמשיך לבוא, לשמוע ולשוחח. הלוואי ויבואו אחרים בעקבותיו.
המסגרת הליברלית | הדיון העיקרי עוד לא התחיל
למרות חשיבותם של המפגשים הללו, נראה כי עד כה נושאי השיחות נעו בעיקר סביב השאלה הטכנית: איך חיים כאן ביחד?
במרחב הזה הרי חיים יהודים וערבים, ובין היהודים עצמם ישנן דעות שונות, רצונות מנוגדים, אידיאולוגיות קוטביות, מערכת משפט מורכבת ועוד. השאלות האלו הן חשובות, אך הן שייכות לחלוטין למגרש הליברלי – הן עוסקות ב"מסגרת" החיים שלנו כאן, ולא במהות שלהם.
הדיון העיקרי והעמוק באמת, זה שעדיין לא העזנו לפתוח, צריך להתמקד בשאלות הקיומיות שלנו:
- מי אנחנו באמת?
- מהו בכלל יהודי?
- מהי אמונת אמת ואיך עלינו לחיות לפיה?
- האם יש ייעוד מיוחד למדינת ישראל, ואם כן – מהו אותו ייעוד?
אלו הן השאלות המרכזיות שאינן נוגעות למעטפת החיצונית, אלא לתוכן הפנימי של חיינו. זהו בדיוק הוויכוח האמיתי והשורשי שבין הגישה הליברלית של "איש באמונתו יחיה" (בניסוח המקובל כיום), לבין הקביעה האלוקית של הנביא חבקוק: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה".
אוהב את הבריות | מה תפקידנו בדיון?
בשיחות שהתנהלו עד כה, נראה שדוד שוקן החזיק בתפקיד השואל והמקשה, בעוד שעל הצד השני הוטל התפקיד להתגונן, להסביר ולהגיב.
אך בדיון העקרוני והאמיתי שעוד מחכה לנו, התפקידים יצטרכו להשתנות. המשוחחים מהצד התורני והמאמין יהיו אלו שיקשו וידרשו ממנו, ומאלו שהוא מייצג, את התביעה ההיסטורית: להמשיך את מורשת עם ישראל.
"ייתכן שכרגע, מה שנצרך לפני הכל – זה פשוט לחזק את הקשר ואת האהבה"
אלא שאולי עוד לא הגיע זמנו של הדיון העקרוני והנוקב הזה. ייתכן שבמציאות המורכבת של ימינו, עוד לפני שאנחנו צוללים אל תוך הוויכוחים האידיאולוגיים העמוקים ביותר, מה שנצרך מאיתנו יותר מכל – זה קודם כל לחזק את הקשר, לבנות את הגשרים ולעורר את האהבה בין הבריות. רק מתוך החיבור הזה, נוכל בעתיד לנהל את הדיון האמיתי על תוכן חיינו.
המאמר מתוך פרוייקט "על הדרך"
