הכול התחיל במושב קטן בנגב
קשה להאמין שמפעל התורה העצום שהקים הגאון רבי יורם מיכאל אברג'ל זצוק"ל, ובו אלפי אברכים, מוסדות חינוך ופעילות חסד ענפה, החל את דרכו במושב קטן בדרום הארץ.
הרב נולד בשנת תשי"ז (1957) במושב ברוש שבנגב, לאביו רבי חנניה ולאמו רינה אברג'ל, ממשפחה שעלתה ממרוקו והייתה ממייסדות המושב. הבית שבו גדל היה בית של אמונה, מסורת ומסירות לתורה, ואלה ליוו אותו לאורך כל חייו.
כבר בילדותו נחשף לעולמות תורניים מגוונים. את לימודיו הראשונים עשה בבית ספר ממלכתי-דתי, ובהמשך למד בתלמוד תורה של חסידות חב"ד. דווקא באותן שנות ילדות נזרעו הזרעים לאחד המאפיינים הבולטים ביותר בתורתו: החיבור העמוק בין מסורת יהדות מרוקו לתורת החסידות.
לימים סיפר הרב על אחד ממוריו בתלמוד התורה, הרב יושבעם סגל, שלימד את הילדים מתוך ספר התניא, ובפרט את שער הייחוד והאמונה. הדברים ששמע אז הילד הצעיר נחרתו בלבו.
שנים רבות לאחר מכן, כאשר אותו מורה הגיע לבקר בבית מדרשו של הרב בנתיבות, קיבל אותו הרב בשמחה גדולה וסיפר לנוכחים על ההשפעה העמוקה שהייתה לשיעוריו בילדותו.
אותו ילד שלמד תניא במושב ברוש עתיד היה להפוך לאחד ממפיצי תורת התניא הבולטים בציבור הספרדי, ולחבר סדרת ספרים שלמה על יסודותיה.
מהישיבה התיכונית לעולם התורה
בהמשך דרכו למד הרב בישיבת בני עקיבא בכפר מימון, ולאחר מכן עבר לישיבת תפארת צבי בירושלים, הישיבה הקטנה של ישיבת חברון.
בשנת תשל"ג (1973) הגיע לישיבת הנגב בנתיבות, שם למד אצל הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל, שהיה לרבו המובהק.
באותן שנים התעצבה אישיותו התורנית. הרב שקד על לימודו, התמסר לעמל התורה ורכש את היסודות שהפכו אותו בהמשך למרביץ תורה בעל השפעה רחבה.
גם לאחר נישואיו המשיך בלימודיו בכוללים בנתיבות ובשדרות, ובמקביל החל למסור שיעורים ולקרב יהודים ללימוד התורה.
אחד הדברים שייחדו אותו היה יכולתו לדבר בשפה פשוטה ובהירה גם על עניינים עמוקים. הוא לא הסתפק במסירת ידיעות, אלא ביקש להחדיר בלומדים אהבת תורה, אמונה ויראת שמים.
הקשר המיוחד לבבא סאלי
פרק משמעותי בחייו של הרב היה הקשר עם סידנא בבא סאלי, רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל, שהתגורר אף הוא בנתיבות.
בשנת תש"מ (1980) התקרב הרב יורם אברג'ל לבבא סאלי וזכה לשמשו עד להסתלקותו בשנת תשד"ם (1984).
הקשר הזה היה עבורו הרבה מעבר להיכרות עם צדיק מפורסם. הוא ראה בשימוש תלמידי חכמים ובקרבה לגדולי ישראל חלק בלתי נפרד מבניין אישיותו של בן תורה.
דמותו של הבבא סאלי, על מסורת הקדושה של חכמי מרוקו, השתלבה בעולמו הרוחני של הרב לצד לימוד הגמרא, ההלכה ותורת החסידות.
השילוב הזה היה יוצא דופן: רב ספרדי, בן למשפחה ממרוקו, הקשור בעבותות אהבה למסורת אבותיו, ובו בזמן עוסק בהעמקה ובהפצה של תורת חסידות חב"ד.
אולם מבחינתו לא הייתה בכך סתירה. עבודת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל היו היסודות שחיברו בין העולמות.
המקלט הקטן שהפך למעצמת תורה
בשנת תשמ"ה (1985) הקים הרב בנתיבות כולל אברכים קטן בשם קול רינה רב פעלים.
השם הנציח את אמו, רינה, ואת זכרו של רבנו יוסף חיים מבגדד, בעל הבן איש חי וספר רב פעלים.
לכולל לא היה בתחילה מבנה מפואר או תקציבי ענק. בית המדרש הראשון שכן במקלט ציבורי קטן.
אלא שמהמקום הצנוע הזה החל לצמוח מפעל תורני עצום.
עוד ועוד אברכים הצטרפו ללימוד, קהילות התגבשו סביב בית המדרש, ובהמשך הוקמו כוללים נוספים ברחבי הארץ.
הרב עמד במהלך השנים בראש 45 כוללים. מוסדותיו מציינים כי פעילות החזקת התורה שהקים הגיעה לכ־3,000 אברכים ברחבי הארץ.
אבל מבחינתו של הרב, הקמת הכוללים לא הסתיימה בהעמדת ספסלים וספרים בבית המדרש.
הוא ראה את עצמו אחראי גם לפרנסתם ולרווחתם של האברכים, כדי שיוכלו להקדיש את זמנם ללימוד התורה מתוך יישוב הדעת.
במשך השנים סיפרו תלמידיו על מאמציו להשיג משכורות לאברכים, על דאגתו למשפחות ועל העזרה שהעניק גם כאשר הדבר דרש ממנו מאמץ אישי גדול.
האור בסלון שנדלק בשתיים בלילה
אחד הסיפורים הממחישים את סדר יומו הבלתי רגיל של הרב נמסר בידי בנו, שתיאר כיצד נראו החיים בבית המשפחה.
לדבריו, הילדים כמעט שלא זכו לראות את אביהם בשעות הערב. הרב היה עסוק במשך היום במסירת שיעורים, בלימוד ובפעילות למען הציבור, והיה שב לביתו בסביבות השעה אחת עשרה בלילה, לאחר שהילדים כבר נרדמו.
אלא שגם בשעות המעטות שבהן שהה בבית, לא היה ממהר לפרוש למנוחה ממושכת.
בסביבות השעה שתיים בלילה כבר היה האור בסלון נדלק, והרב היה קם שוב לעסוק בתורה.
סדר יומו כלל תפילה עם הנץ החמה, שיעורים, קבלת קהל, דאגה למוסדות התורה ונסיעות למסירת שיעורים ברחבי הארץ.
על אף העומס, התפילה בשעת הנץ החמה הייתה מהנהגותיו הקבועות.
באחד ההספדים עליו סופר כי כאשר אחד מבניו נעדר פעם מתפילת ותיקין משום ששב בשעה מאוחרת ממסירת שיעור בחיפה, שאל אותו אביו מדוע לא הגיע.
לאחר ששמע את ההסבר על העייפות, השיב הרב בשאלה קצרה שנחרתה בזיכרון תלמידיו:
"מה אשמה ההשכמה?"
מאחורי המשפט הקצר עמדה תפיסת חיים שלמה: העייפות והטרדות אינן צריכות לבטל את סדרי עבודת ה' הקבועים.
הסיפור על האברך שוויתר על חסכונותיו
לצד התמדתו העצומה בתורה, הרב יורם אברג'ל נודע בדאגתו לנזקקים ובמעשי הצדקה הרבים שהוביל.
באחד משיעוריו סיפר על יהודי שהגיע אליו כשהוא שבור ומודאג. בתו הקטנה הייתה זקוקה בדחיפות להשתלת כליה, ועלות הטיפול הייתה גבוהה מאוד.
האב לא ידע כיצד יוכל להשיג את הכסף.
הרב, ששמע את מצוקתו, החל לפעול כדי לסייע לו. הוא תלה בכולל מכתב בכתב ידו, ובו ביקש מהאברכים וממבקרי בית המדרש להשתתף במצווה ולתרום כפי יכולתם.
כעבור ימים אחדים ניגש אליו אחד האברכים והגיש לו המחאה על סכום גדול במיוחד.
הרב הופתע.
הוא ידע שאותו אברך אינו אדם אמיד. להפך, מדובר היה ביהודי שחי בצמצום רב, והכסף שמסר היה פרי חיסכון של שנים.
אלא שהאברך ראה לנגד עיניו את מצוקתו של האב ואת חייה של הילדה, והחליט לוותר על חסכונותיו למענה.
הרב סיפר שהמעשה עורר בו התרגשות והערכה עצומה. הוא המשיך לעקוב אחר אותו אברך במשך השנים, ולדבריו ראה ברכה מיוחדת במשפחתו.
בסיפור הזה טמונה גם דרכו החינוכית של הרב: לא רק לעורר את הציבור לתרום, אלא לחנך לרגישות אמיתית למצוקתו של יהודי אחר.
לא רק ראש ישיבה, גם אבא לתלמידים
אחד המאפיינים שחזרו בעדויות על הרב היה יחסו האישי לתלמידים ולפונים אליו.
למרות אלפי האנשים שהגיעו לשיעוריו ולבית מדרשו, הוא השתדל להעניק לכל אדם תחושה שהוא חשוב ורצוי.
לא היה מדובר רק ביחס לתלמידי חכמים או לאנשים בעלי מעמד. גם אנשים פשוטים, נזקקים ויהודים שהיו רחוקים מעולם התורה מצאו אצלו אוזן קשבת.
לאחר פטירתו פורסמו עדויות על משפחות שקיבלו ממנו סיוע קבוע, לעיתים בלי שהדבר היה ידוע לסביבתן.
גם בתוך ביתו נשמר אותו שילוב של הקפדה בעבודת ה' עם רגישות אישית.
באחד התיאורים שפורסמו לאחר הסתלקותו סיפרו בני המשפחה כי הרב היה עובר בלילות בין חדרי הילדים, מסדר שמיכה שנפלה, מברך את ילדיו ומוודא שהוכנו ליד המיטות הכלים לנטילת ידיים של שחרית.
התמונה הזאת, של ראש מוסדות תורה העובר בשקט בין חדרי ילדיו לאחר יום עמוס, מלמדת משהו על הדרך שבה השתלבו אצלו עבודת ה', האחריות והדאגה לאחר.
התניא שהפך לסדרת ספרים
תחום מרכזי נוסף בעולמו התורני של הרב היה לימוד תורת החסידות.
הרב מסר שיעורים קבועים בספר התניא, וביקש להנגיש את רעיונותיו העמוקים גם ללומדים שלא גדלו בעולם החסידות.
מתוך השיעורים הללו צמחה סדרת הספרים בצור ירום, העוסקת בביאור התניא. בשם הסדרה נרמז גם שמו הפרטי של הרב, יורם.
לצד סדרה זו התפרסמו דברי תורתו גם בסדרת אמרי נועם, העוסקת בפרשות השבוע ובמועדי ישראל.
דרכו הייתה לשלב בין מקורות שונים מתוך עולם התורה, ולחבר את הלימוד לחיי המעשה, לעבודת המידות ולאהבת הזולת.
הוא ביקש שלא להותיר את תורת החסידות כרעיונות מופשטים בלבד, אלא להפוך אותה לכלי מעשי בעבודת ה' היומיומית.
החזון החינוכי שצמח סביב בית המדרש
עם התרחבות הכוללים והקהילות, הבין הרב כי יש צורך במסגרת חינוכית שתלווה גם את הדור הבא.
כך הוקמה רשת מוסדות החינוך באר מים חיים, ובה מסגרות חינוך לגילים שונים, מתלמודי תורה ובתי ספר ועד ישיבות ומוסדות נוספים.
המוסדות נועדו להעניק חינוך תורני המשלב הקפדה על תורה ומצוות, אהבת ישראל ועבודת המידות.
לצד פעילות החינוך נמשכה גם פעילות הצדקה והחסד, שהפכה לחלק בלתי נפרד ממפעלו.
עיריית נתיבות הכירה בתרומתו לעיר והעניקה לו את התואר יקיר העיר, תוך ציון פעילותו להרבצת תורה, לסיוע לנזקקים ולחיזוק האחדות בין תושבי העיר.
הסתלקותו והמורשת שנותרה
בשנותיו האחרונות המשיך הרב בפעילותו התורנית והציבורית הענפה.
לאחר שהתמודד עם מחלה קשה, הסתלק לבית עולמו ביום שבת קודש, כ"ז בתשרי תשע"ו, 10 באוקטובר 2015, בהיותו בן 58.
פטירתו עוררה אבל כבד בקרב תלמידיו ומוקיריו.
באחד התיאורים שנכתבו לאחר הסתלקותו סופר על המגוון האנושי הגדול שנראה בין הבאים לחלוק לו כבוד אחרון: בני ישיבות ספרדיות, חסידים, חובשי כיפות סרוגות ויהודים מכל שכבות הציבור.
כולם ראו בו דמות תורנית שהצליחה לחבר בין עולמות שונים באמצעות אהבת התורה ואהבת ישראל.
אחת עשרה שנים חלפו מאז הסתלקותו, אך בתי המדרש, מוסדות החינוך, ספרי התורה והחסד שהקים ממשיכים לשאת את חותמו.
כאשר חוזרים אל תחילת הדרך, אל הילד ממושב ברוש ואל המקלט הציבורי הקטן בנתיבות, אפשר להבין עד כמה גדול היה המפעל שצמח במשך השנים.
אך מעבר למספר הכוללים, למוסדות ולספרים, נותרה מורשתו של הרב יורם אברג'ל זצוק"ל בעיקר במסר שהנחיל לתלמידיו: אהבת התורה אינה יכולה להיות מנותקת מאהבת ישראל, והדאגה ליהודי אחר היא חלק בלתי נפרד מעבודת ה'.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.
