היום, ז' במרחשוון תשפ"ז, מציינים בעולם התורה 93 שנים להסתלקותו של הגאון רבי יהודה מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, רבה של לובלין, מייסד ישיבת חכמי לובלין ומחולל מפעל הדף היומי. הוא נפטר בשנת תרצ"ד, כשהיה בן 46 בלבד, אך הספיק להניח בחייו הקצרים יסודות למפעלים תורניים שהשפעתם נמשכת עד ימינו.
מורשתו אינה מצטמצמת להנהגת קהילה או להעמדת תלמידים בישיבתו. רבי מאיר שפירא ביקש לשנות את מקומו של לימוד התורה בחיי הציבור: ליצור מסגרת קבועה שגם אדם העמוס בפרנסתו יוכל להשתייך אליה, ובה בעת להעניק לתלמידי הישיבות תנאים הולמים ומעמד של כבוד.
דף אחד, בכל מקום בעולם
בשנת תרפ"ג, בכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בווינה, הציג רבי מאיר שפירא את תוכנית הדף היומי. בבסיסה עמדה הצעה פשוטה: יהודים ברחבי העולם ילמדו בכל יום את אותו דף מן התלמוד הבבלי.
כך, לצד ההתקדמות האישית בלימוד, תיווצר שפה תורנית משותפת. יהודי המגיע לעיר זרה יוכל להיכנס לבית המדרש, להצטרף לשיעור המקומי ולמצוא את הציבור עוסק באותה סוגיה שלמד בביתו. המרחק הגאוגרפי לא ימנע את השותפות בלימוד.
התוכנית זכתה לתמיכתם של גדולי תורה, ובהם החפץ חיים והאדמו"ר מגור, בעל ה"אמרי אמת". המחזור הראשון החל בראש השנה תרפ"ד.
החידוש היה גם במחויבות: דף בכל יום, ברצף, לאורך שנים. הלומד אינו מסתפק במסכת האהובה עליו או בסוגיות המוכרות לו, אלא מתקדם בסדר קבוע גם אל חלקים בתלמוד שאולי לא היה מגיע אליהם בכוחות עצמו.
במתכונתו הנוכחית כולל המחזור 2,711 דפים ונמשך כשבע שנים וחצי. מאחורי המספרים עומדים אלפי בקרים וערבים של התמדה, הכנה, חזרה והתגברות על עומסי החיים
ארמון לכבודה של תורה
לצד הדף היומי פעל רבי מאיר שפירא להקמת ישיבת חכמי לובלין. אבן הפינה הונחה בל"ג בעומר תרפ"ד, והישיבה נחנכה בכ"ח בסיוון תר"ץ, לאחר שנים של מאמצים וגיוס תרומות.
הבניין המרשים ביטא תפיסה חינוכית: תלמיד ישיבה צריך להיות מסוגל להתמסר לתורה מתוך תנאים ראויים, בלי שהדאגה המתמדת למזון ולמקום לינה תסיח את דעתו. הישיבה שילבה בית מדרש, מגורים ומענה לצורכי התלמידים, מתוך שאיפה לרומם גם את כבודם בעיני הציבור.
בתקופה שבה יהדות פולין התמודדה עם עוני, חילון ושינויים חברתיים עמוקים, ביקש רבי מאיר שפירא להראות כי עולם התורה מסוגל להקים מוסד מפואר, מסודר ותובעני ברמתו הלימודית. ההשקעה במבנה ובתנאים נועדה לשרת את העיקר: הצמחת תלמידי חכמים.
רב, מחנך ונציג ציבור
רבי מאיר שפירא נולד בשנת תרמ"ז וכיהן ברבנות בכמה קהילות לפני שהגיע ללובלין. לצד פעילותו התורנית עסק בצורכי הציבור היהודי בפולין ואף כיהן כחבר הסֵיים, בית הנבחרים הפולני.
דיווח סוכנות הידיעות היהודית JTA שפורסם סמוך לפטירתו תיאר אותו כרבה הנודע של לובלין, כנציג ציבור לשעבר וכמייסד הישיבה בעיר. הדיווח בן התקופה מלמד עד כמה נודעה פעילותו כבר בחייו, מעבר לגבולות בית המדרש.
פטירתו לאחר מחלה קצרה הכתה בהלם את תלמידיו ואת הציבור. הוא זכה לעמוד בראש ישיבת חכמי לובלין שנים מעטות בלבד, אך העמיד מפעל שהפך לסמל של שאיפה לגדלות בתורה.
המורשת שממשיכה בכל בוקר
רבי מאיר שפירא נטמן תחילה בלובלין. בשנת תשי"ח הועלו עצמותיו לארץ ישראל והוא נטמן בהר המנוחות בירושלים.
מאז השתנו פני העולם היהודי. קהילות נחרבו בשואה, מרכזי תורה נבנו מחדש, ואמצעי הלימוד התרחבו משיעור מקומי להקלטות, שידורים ומאגרים דיגיטליים. בתוך כל השינויים נשאר העיקרון שהנחיל: זמן קבוע, דף משותף והתקדמות שאינה נעצרת.
ביום ההילולא מקבלת ההנצחה הזאת משמעות מוחשית. בכל מקום שבו נפתח ספר גמרא ונלמד הדף היומי, חזונו של רבי מאיר שפירא ממשיך להתקיים - באמצעות עוד יהודי שקובע עתים לתורה, ועוד חבורה המתקדמת יחד אל סיום הש"ס.
