זה היה אמור להיות עוד מוצאי שבת שגרתי של משפחה וחום. הבדלה מאוחרת ביישוב מרחב-עם, אלא שאז, ברגע אחד, האוויר בחדר קפא. הרב אליאב תורג'מן הבחין בפניה הנפולות של אשתו. כששאל בדאגה מה קרה, היא השיבה לו בשתי מילים קצרות שגרמו לליבו להחסיר פעימה: "תסתכל בטלפון".
על המסך הופיעה הבשורה המרה, כזו שמרסקת את הלב לחתיכות: מעוז ישראל רקנטי ז"ל, בנם של הרב אליהו ואיילת רקנטי, נפל בקרב.
עבור מי שמכיר את המגזר, המושג "דתיים שלובים" אינו חדש, אך הסיפור הזה מביא את רשת הקשרים האנושית הזו לשיא מצמרר ואישי במיוחד. משפחות רקנטי ועשהאל הן מסמלי ההתיישבות ומסירות הנפש, ומסלול חייהן נשזר באופן בלתי נתפס בחייה של משפחת תורג'מן לאורך השנים.
הרב אליהו היה המורה של הרב אליאב עוד כשהיה ילד בכיתה ו', ובהמשך לימד את אחיו בישיבה; אבישי, אחיו של הרב אליהו, למד איתו באותה כיתה; את בן הדוד שקד הוא לימד בעצמו; ובאותם רגעים ממש – אמו של מעוז, איילת, לומדת טיפול זוגי יחד עם אשתו של הרב אליאב. קשרים עמוקים, שנבנו לאורך דורות, והפכו את הבשורה הקשה לחץ ישיר בלב.
"ישבתי והקשבתי להלוויה כולה ולא יכולתי להפסיק", מתאר הרב תורג'מן בכאב מהול בעוצמה, "ודמעתי בלי סוף, דמעות טהורות על אדם קדוש וטהור... ונבניתי מחדש. לשבת ולספוג מהרוח הזו. רוח האמונה הגדולה בה', לימוד התורה, העוצמה, ההתיישבות, בניין הארץ ואיתנות מופלאה. ה' מעוז חיי – ממי ארא?".
אך נדמה שהרגע שסירב להרפות מכל השומעים, והפך לוויראלי ברשתות החברתיות (בפרסומו של העיתונאי חזקי ברוך ב-X), היו דבריה המצמררים ומלאי הגבורה של רוני (בת למשפחות קלרמן ולנדאו):
"אל תדאג לי, אני אהיה חזקה – תדאג לעם ישראל".
במילים המעטות הללו מקופלת תמצית הרוח של דור הניצחון. מתוך השבר הגדול והלב שנקרע, צומחת אמונה אדירה שמצליחה לבנות את האומה מחדש. והנצח? הנצח הוא ירושלים.
מעוז ישראל רקנטי, תהא נשמתך צרורה בצרור החיים. ה' יקום דמך הטהור.
